למה רק חברות מעטות בעולם יודעות לתכנן שבב?

מומלץ לקרוא קודם את איך מחשב עושה הכול רק עם 0 ו-1 ואת איך מייצרים שבב. שם ראינו מה זה מתג, ואיך מדפיסים מיליארדי מתגים בחותמת של אור. כאן שואלים מי משרטט את התוכנית שעל החותמת, ולמה זה כל כך קשה.

הכול כאן נכון ל-29.10.2026.

במאמר הקודם ראינו שאנבידיה (NVIDIA) לא מייצרת שבבים: היא משרטטת אותם, וטי אס אם סי (TSMC) מטביעה אותם במפעל.

אז נשאלת שאלה פשוטה. אם המפעל עושה את ההדפסה, מה כל כך קשה בשרטוט? למה רק חברות מעטות בעולם מצליחות לשרטט שבב כזה?

בואו נעשה סדר, ונתחיל מדימוי אחד.

תוכנית של עיר, על שני בולי דואר

תדמיינו שמבקשים מכם לשרטט תוכנית של עיר שלמה. לא שכונה. עיר עם מיליארדי שערים ורחובות.

ויש שלושה תנאים.

הראשון: כל העיר צריכה להיכנס על שטח של שני בולי דואר. כמו בלאקוול, השבב של אנבידיה: שני חלקים צמודים, כל אחד בגודל בול.

השני: הרחובות לא רק על הקרקע. יש קומות על גבי קומות של רחובות, עם מעליות ביניהן, וכל רחוב צריך להתחבר בדיוק במקום הנכון.

והשלישי, הקשה מכולם: את העיר בונים רק אחרי שהתוכנית גמורה.

אין "נבנה ונתקן תוך כדי". רחוב שנשכח בתוכנית ייבנה חסר.

ואם מגלים את זה אחרי הבנייה, אין טיפקס. מתחילים מחדש.

זה בדיוק מה שעושים מתכנני שבבים. נראה למה כל אחד מהתנאים קשה, ולמה השלישי הוא המסוכן מכולם.

צעד 1: מה זה בכלל "לתכנן" שבב?

במאמר על 0 ו-1 ראינו שהמחשב בנוי ממתגים. כל מתג דולק (1) או כבוי (0).

בעיר שלנו, כל מתג הוא שער קטן ברחוב. שער פתוח: חשמל עובר, כמו מכונית שנוסעת. שער סגור: לא עובר.

ובסוף הרחוב יש בית עם נורה. הגיע חשמל, הנורה נדלקת.

שני שערים באותו רחוב

מה יקרה אם נשים שני שערים באותו רחוב, אחד אחרי השני?

החשמל יגיע לנורה רק אם השער הראשון פתוח וגם השני פתוח. מספיק שאחד סגור, והרחוב חסום.

שני רחובות זה לצד זה

ואם נבנה שני רחובות מקבילים, ובכל אחד שער? שני הרחובות מגיעים לאותו בית.

כאן מספיק שאחד מהשערים פתוח, הראשון או השני, והחשמל מגיע.

צמתים

לסידורים כאלה, של כמה שערים יחד, המהנדסים קוראים "שערים לוגיים". אצלנו, בעיר, נקרא להם צמתים. צומת, אצלנו, הוא המקום שבו כמה שערים ביחד מחליטים אם החשמל ממשיך: צומת "גם וגם", וצומת "או".

זה נשמע פשוט מדי בשביל מחשב. אבל מהצמתים האלה, ועוד כמה דומים, בונים הכול.

עיר שעובדת בלי יד

רק רגע. מי פותח את השערים? בשבב אין יד שלוחצת.

כאן הטריק: שער בשבב לא נפתח ביד, אלא בחשמל. אז במקום לשלוח את החשמל שבסוף הרחוב רק לנורה, שולחים אותו גם לשער ברחוב הבא. הגיע חשמל, השער הבא נפתח.

כך התשובה של צומת אחד הופכת לשאלה של הצומת הבא. רחוב מפעיל רחוב, ושכונה מפעילה שכונה, בלי שאף אחד נוגע.

וזה מה שהופך עיר של שערים למכונה שחושבת לבד. מחברים כמה צמתים, ומקבלים מכונה קטנה שמחברת שני מספרים. מחברים אלפי מכונות כאלה, ומקבלים מחשבון. מחברים מיליארדים, ומקבלים שבב של AI.

אז מה זה "לתכנן שבב"? להחליט איפה יעמוד כל שער, ואיזה רחוב מחבר לאיזה. בשביל כל מיליארדי השערים. זו התוכנית של העיר.

רוצים לראות איך צמתים מחברים 1 ועוד 1? לחצו כאן: שני צמתים, ושתי ספרות של תשובה.

במאמר על הבינארי ראינו ש-1 ועוד 1 הם 2, ושבבינארי כותבים 2 כך: 10. קוראים משמאל לימין: קודם 1, אחר כך 0. כמו "אחד-אפס".

אז לתשובה יש שתי ספרות: הספרה הימנית (היחידות), והספרה השמאלית (מה שעובר הלאה, כמו "אחד בראש" בחיבור בבית הספר).

הספרה השמאלית צריכה להיות 1 רק כששני המספרים הם 1. זה בדיוק צומת "גם וגם".

הספרה הימנית צריכה להיות 1 כשבדיוק אחד מהם 1. אם שניהם 0, יוצא 0. ואם שניהם 1, גם יוצא 0, כי התשובה 10. זה צומת "או, אבל לא שניהם".

שני צמתים, ויש לכם מחבר. כל המחשבון בטלפון בנוי מהרבה מאוד חלקים כאלה, מחוברים בשרשרת.

צעד 2: כמה גדולה התוכנית?

זה התנאי הראשון והשני: גודל, וקומות.

בשבב בלאקוול (Blackwell) של אנבידיה יש 208 מיליארד מתגים. ראינו במאמר הקודם שאם הייתם מניחים מתג אחד בכל שנייה, הייתם עובדים יותר מ-6,500 שנה.

אבל כאן אנחנו לא מניחים מתגים. אנחנו משרטטים אותם. אז איך נראה השרטוט?

ספרייה שלמה של תוכניות

נניח שכל שער בעיר מצויר על הנייר כנקודה של מילימטר על מילימטר. על דף רגיל נכנסות כ-62,000 נקודות כאלה.

כמה דפים צריך בשביל 208 מיליארד שערים? יותר משלושה מיליון דפים.

כלומר: כ-6,700 ספרים עבים, של 500 עמודים כל אחד, וכל עמוד מלא בנקודות. (חשבון שלנו, בהרחבה למטה.)

וזה רק השערים, בלי אף רחוב.

ואת כל 6,700 הספרים האלה צריך לדחוס לשטח של שני בולים.

קומות של רחובות

ראינו גם ששבב מודרני בנוי משכבות, עד מאה. למטה השערים, ומעליהם קומות על גבי קומות של חוטים זעירים, הרחובות של העיר.

רחוב בקומה עשר יכול לרדת דרך "מעלית" זעירה אל שער בקומת הקרקע, ולעלות שוב לקומה אחרת. וכל חיבור כזה צריך לפגוש בדיוק את הנקודה שלו.

ברור שאף אחד לא משרטט את זה ביד. גם לא אלף אנשים.

המתכננים כותבים מה כל חלק צריך לעשות, ותוכנות מיוחדות הופכות את התיאור לתוכנית: מציבות שערים, ומעבירות רחובות בין הקומות.

רוצים לראות את החשבון של 6,700 הספרים? לחצו כאן: דף, נקודות, ומחשבון.

דף רגיל (A4) הוא 210 על 297 מילימטר. אם כל נקודה תופסת מילימטר על מילימטר, נכנסות בו 210 כפול 297, כלומר 62,370 נקודות.

מחלקים 208 מיליארד ב-62,370, ויוצא קצת יותר משלושה מיליון ושלוש מאות אלף דפים.

מחלקים ב-500 עמודים לספר, ויוצא כ-6,700 ספרים.

וזה בלי מקום לרחובות, בלי המעליות, ובלי עשרות הקומות שמעל השערים.

מקורות: אנבידיה, הודעה לעיתונות על בלאקוול, 18.3.2024 (208 מיליארד מתגים); אֵי אֶס אֶם אֶל (ASML), "How microchips are made" (עד 100 שכבות). חשבון הדפים והספרים הוא שלנו. נבדקו ב-29.10.2026. לאנבידיה (באנגלית), נפתח בחלון חדש לאי אס אם אל (באנגלית), נפתח בחלון חדש

צעד 3: למה אי אפשר פשוט לבדוק לפני שבונים?

זה כבר התנאי השלישי. אם את העיר בונים רק אחרי שהתוכנית גמורה, ברור שבודקים את התוכנית קודם. אז איפה הבעיה?

הבעיה היא שהטעות לא יושבת בשער אחד שאפשר לראות. היא מסתתרת בצירוף.

כל כניסה מכפילה

לכל חלק בעיר יש כניסות. כל כניסה היא שער שנפתח או נסגר מבחוץ. הבודק שולט רק בכניסות, ובודק מה קורה לנורה.

זוכרים מהמאמר על 0 ו-1? מתג אחד נותן שתי אפשרויות. שניים, ארבע. שלושה, שמונה. כל מתג שמוסיפים מכפיל פי שתיים.

אותו דבר עם הכניסות. בחלק עם שתי כניסות, הבודק צריך לבדוק ארבעה מצבים: שתיהן סגורות, רק הראשונה פתוחה, רק השנייה, שתיהן פתוחות.

עם שלוש כניסות: שמונה בדיקות. עם עשר: יותר מאלף.

ואם הטעות מופיעה רק בצירוף אחד מסוים? מי שבדק את כל המצבים חוץ מהצירוף הזה, יראה עיר שעובדת מצוין.

נסו בעצמכם: בהדגמה, השערים שעל הרחוב הם הכניסות. התחילו בשני שערים ולחצו "בדקו את כל המצבים". אחר כך לחצו "עוד שער", שוב ושוב, וראו כמה בדיקות צריך.

ובסוף לחצו "הסתירו טעות ברחוב", ואז "בדקו רק רבע". מצאתם? לחצו "איפה הייתה הטעות?".

מה ראיתם? כל שער נוסף הכפיל את מספר הבדיקות: 4, 8, 16, 32, 64.

והטעות המוסתרת הופיעה רק בצירוף אחד. מי שבדק רק רבע מהמצבים, ראה ברוב הפעמים נורה שמתנהגת בדיוק כמו שצריך.

ומה עם שבב אמיתי?

תקשיבו טוב, כי כאן זה מתחיל לכאוב.

בשבב אמיתי, חלק אחד שמחבר שני מספרים, כל אחד כתוב ב-32 ספרות של 0 ו-1, כבר מקבל 64 כניסות: 32 לכל מספר.

עם 64 כניסות, מספר המצבים הוא 2 כפול 2 כפול 2, וכך שישים וארבע פעמים. אם מחשב היה בודק מיליארד מצבים בכל שנייה, יומם ולילה, הוא היה צריך יותר מחמש מאות שנה. (חשבון שלנו.)

וזה חלק אחד. בשבב יש אלפים כאלה, והם מחוברים זה לזה.

אז אף אחד בעולם לא בודק שבב בכל המצבים.

בודקים חכם: את המצבים שסביר שיקרו, את הקצוות המסוכנים, ובעזרת מתמטיקה שמוכיחה שחלקים מסוימים נכונים.

וזה עדיין לא מבטיח שלא נשאר צירוף אחד, שאף אחד לא חשב עליו.

רוצים לדעת איך בודקים שבב שעוד לא קיים? לחצו כאן: מחשבים שמעמידים פנים שהם השבב.

את השבב עוד לא ייצרו, אז על מה בודקים? על הדמיה.

הדרך הראשונה: תוכנת הדמיה שמריצה את התוכנית של העיר בתוך מחשב רגיל, ורואה לאן החשמל זורם בכל מצב. זה מדויק, אבל איטי מאוד, כי מחשב אחד מנסה לחקות מיליארדי שערים.

הדרך השנייה: מכונות גדולות שנבנו רק בשביל זה. מעמיסים עליהן את התוכנית, והן מתנהגות כמו השבב, מהר הרבה יותר מתוכנת הדמיה. כך אפשר להריץ על "השבב" תוכנות אמיתיות עוד לפני שהוא קיים.

קיידנס (Cadence), חברת תוכנה שמוכרת כלים ומכונות כאלה, כותבת בדוח השנתי שלה שהבדיקה חוזרת שוב ושוב לאורך כל התכנון, כדי למצוא בעיות מוקדם ולהקטין את הסיכון לטעויות יקרות אחרי הייצור.

אבל גם המכונות האלה בודקות רק את המצבים שמריצים עליהן. החשבון של 64 הכניסות לא משתנה.

מקור: קיידנס, דוח שנתי (10-K) לשנת 2025 (reducing the risk of costly errors post-manufacturing; מכונות ההדמיה Palladium ו-Protium). נבדק ב-29.10.2026. למקור (באנגלית), נפתח בחלון חדש

צעד 4: מה קורה כשהטעות מתגלה מאוחר?

בעיר רגילה, אם מגלים שרחוב נבנה עקום, שולחים צוות ומתקנים את הרחוב. בשבב אי אפשר. הרחובות זעירים, וקבורים מתחת לעשרות קומות.

הדרך היחידה לתקן: לתקן את התוכנית, להכין חותמות חדשות, ולהדפיס מחדש. חותמת היא לוח עם הציור של שכבה אחת, ולכל שכבה יש חותמת משלה.

ותהליך הייצור עצמו, כותבת אֵי אֶס אֶם אֶל, החברה שמייצרת את מכונות ההדפסה באור, כולל מאות שלבים ויכול לקחת עד ארבעה חודשים מהתכנון ועד ייצור המוני.

וזה אם מגלים את הטעות במפעל. ומה אם מגלים אותה אחרי שהשבבים כבר נמכרו?

חמש משבצות בטבלה

ב-1994 גילתה אינטל שהמעבד החדש שלה, הפנטיום (Pentium), טועה לפעמים בפעולת חילוק.

כדי לחלק מהר, המעבד לא מחשב הכול מאפס. הוא מציץ בטבלה מוכנה, קצת כמו לוח הכפל שזוכרים בעל פה.

לפי מה שאינטל עצמה פרסמה, כשהעבירו את הטבלה לתוך התוכנית, נשמטו ממנה כמה ערכים. חמש מהן היו משבצות שהחילוק באמת מגיע אליהן.

בשפה של העיר: חמישה רחובות קטנים שנשכחו בתוכנית.

וכמה פעמים זה קרה? לפי אינטל, בערך פעם אחת על כל תשעה מיליארד חילוקים.

כמה זה? אינטל עצמה חישבה שמשתמש רגיל בגיליון חישוב, שמבצע אלף חילוקים ביום, ייתקל בטעות פחות מפעם אחת ב-27,000 שנה.

זו בדיוק הטעות המוסתרת מההדגמה. צירוף נדיר, שבבדיקות רגילות כמעט לא פוגשים.

המחיר

ובכל זאת, אינטל החליטה להחליף את המעבדים.

בדוח השנתי שלה לשנת 1994 היא רשמה הוצאה של 475 מיליון דולר, כדי לכסות את ההחלפה ואת המלאי שנפסל.

כמעט חצי מיליארד דולר, בגלל חמש משבצות בטבלה.

רוצים לדעת איך בדיוק נשמטו הערכים, ואיך אינטל מדדה את הנדירות? לחצו כאן: תוכנה קטנה, וטריליון דוגמאות.

אחרי שהטעות התגלתה, פרסמה אינטל מסמך מפורט על מה קרה ועל מי עלול להיתקל בה.

לפי המסמך, את הטבלה חישבו מראש, ואז כתבו תוכנה קטנה שתעביר את הערכים שלה לתוך החלק שבמעבד. בתוכנה הזאת הייתה טעות, וכמה ערכים לא הועברו.

כשחילוק מסוים צריך בדיוק את אחת המשבצות החסרות, המעבד קורא 0 במקום 2, והתוצאה יוצאת פחות מדויקת.

את ההסתברות של פעם בתשעה מיליארד חילוקים אינטל מדדה בשתי דרכים נפרדות: בחשבון מתמטי, ובהרצה של יותר מטריליון דוגמאות. שתיהן הגיעו לתוצאה דומה.

כלומר: טעות בתוכנת עזר קטנה, בשלב התכנון, הפכה לחצי מיליארד דולר אחרי הייצור.

מקור: אינטל, "Statistical Analysis of Floating Point Flaw in the Pentium Processor", 30.11.1994 (An error was made in this script that resulted in a few lookup entries ... being omitted from the PLA. The 5 critical entries; incorrectly read a quotient digit value of 0 instead of +2; 1 in 9 billion randomly fed divide or remainder instructions; Over 1 trillion data points; 27,000 שנה). נבדק ב-29.10.2026, בעותק השמור באתר ardent-tool (המסמך המקורי של אינטל). למסמך (באנגלית, PDF), נפתח בחלון חדש

מקורות: אינטל, דוח שנתי (10-K) לשנת 1994 (a $475 million pretax charge ... associated with a divide problem in the floating point unit; תוכנית ההחלפה); אינטל, "Statistical Analysis of Floating Point Flaw in the Pentium Processor", 30.11.1994 (The 5 critical entries; 1 in 9 billion; 27,000 שנה), בעותק השמור באתר ardent-tool; אֵי אֶס אֶם אֶל, "How microchips are made" (hundreds of steps and can take up to four months from design to mass production). נבדקו ב-29.10.2026. לדוח של אינטל (באנגלית), נפתח בחלון חדש למסמך של אינטל (באנגלית, PDF), נפתח בחלון חדש לאי אס אם אל (באנגלית), נפתח בחלון חדש

כמה עולה לגלות מאוחר

נסו בעצמכם: לחצו על השלב שבו גילו את הטעות, מהתכנון ועד אחרי שהשבב כבר נמכר. אחר כך לחצו "גלו את הטעות שלב אחד מאוחר יותר", וראו כמה רחוק צריך לחזור אחורה.

מה ראיתם? טעות שנמצאה על הנייר מתקנים בתוכנית, וממשיכים.

טעות שנמצאה אחרי שהחותמות הוכנו, מחזירה אחורה עד התכנון, ומשם חותמות חדשות והדפסה מחדש.

וטעות שנמצאה אצל הלקוחות, מוסיפה גם החלפה של כל מה שכבר נמכר.

ככל שהחץ אחורה ארוך יותר, הטעות יקרה יותר. ולכן משקיעים כל כך הרבה בבדיקה לפני שהעיר נבנית.

רוצים להיזכר מה קורה לתוכנית אחרי שהיא נשלחת למפעל? לחצו כאן: חותמת, אור, ומאה שכבות.

התוכנית מתפרקת לשכבות. לכל שכבה מכינים לוח עם הציור שלה, מסכה, וזו החותמת.

במפעל מאירים דרך החותמת על פרוסה עגולה של סיליקון, וכל הבזק מדפיס שכבה שלמה של שבב. שכבה על שכבה, עד מאה שכבות, בחדר נקי פי עשרת אלפים מהאוויר בחוץ.

לכן טעות בתוכנית היא לא "תיקון קטן". היא חותמות חדשות, והדפסה מההתחלה.

את כל הדרך, מחול ועד שבב, תמצאו במאמר המלא על איך מייצרים שבב.

צעד 5: מי בכלל יודע לשרטט תוכנית כזו?

אפשר לחזור לשאלה שפתחנו בה. כדי לשרטט תוכנית כזו צריך ארבעה דברים, ואת ארבעתם יש לחברות מעטות מאוד.

הרבה אנשים

אנבידיה כתבה בדוח השנתי שלה שבסוף שנת הכספים האחרונה, בינואר 2026, עבדו בה כ-42,000 עובדים. 31,000 מהם במחקר ופיתוח.

כמעט שלושה מכל ארבעה עובדים בחברה.

ואם היו מחלקים את 208 מיליארד השערים של בלאקוול בין 31,000 אנשי המחקר והפיתוח? כל אחד היה מקבל יותר ממאה עמודים מלאים בנקודות, מהספרייה של צעד 2. (חשבון שלנו.)

הרבה כסף

באותה שנה הוציאה אנבידיה על מחקר ופיתוח כ-18.5 מיליארד דולר. זה כחמישים מיליון דולר בכל יום בשנה. (החלוקה ליום היא חשבון שלנו.)

ועל בלאקוול לבדו? כפי שדווח ברשת החדשות האמריקאית סי אן בי סי (CNBC) במרץ 2024, מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג העריך שאנבידיה הוציאה כ-10 מיליארד דולר על המחקר והפיתוח שלו.

כמה זה? בקצב של השנה האחרונה, כמאתיים ימים של כל המחקר והפיתוח של החברה. (חשבון שלנו.)

ומי שמשקיע עשרה מיליארד בתוכנית של עיר אחת, צריך לבנות ממנה הרבה מאוד ערים כדי שזה ישתלם.

הרבה זמן

ראינו בצעד 4 שכל סבב של חותמות חדשות והדפסה מחדש יכול לקחת עד ארבעה חודשים. מי שמתכנן שבב צריך לתכנן גם את הזמן לסבבים כאלה.

כלים שרק חברות מעטות מוכרות

ראינו שאף אחד לא משרטט מיליארדי שערים ביד. בשביל זה יש תוכנות מיוחדות לתכנון שבבים.

החברה סינופסיס (Synopsys) כותבת בדוח השנתי שלה שהיא מספקת את התוכנות שבהן מהנדסים מתכננים ובודקים שבבים.

קיידנס כותבת בדוח שלה שהמורכבות ההולכת וגדלה של השבבים היא מה שמניע את הביקוש לתוכנות שלה. ובין המתחרות המרכזיות שהיא מונה: סינופסיס וסימנס (Siemens).

כלומר, גם החברות הגדולות בעולם השבבים משרטטות את העיר בכלים של קבוצה קטנה של חברות.

אנשים, כסף, זמן וכלים. כל אחד מהם לבד הוא מחסום. ביחד, הם הסיבה שאת התוכניות של השבבים המתקדמים בעולם משרטטות חברות מעטות.

מקורות: אנבידיה, דוח שנתי (10-K) לשנת הכספים 2026, הוגש 25.2.2026 (approximately 42,000 employees in 38 countries; 31,000 were engaged in research and development; הוצאות מחקר ופיתוח 18,497 מיליון דולר); CNBC, 19.3.2024, כפי שדווח (הערכה של כ-10 מיליארד דולר למחקר ופיתוח של בלאקוול); סינופסיס, דוח שנתי לשנת הכספים 2025 (EDA solutions that engineers use to design and test integrated circuits); קיידנס, דוח שנתי לשנת 2025 (The growing complexity of chip and system designs is a fundamental driver of demand for our technology; Key competitors include Synopsys, Inc., Ansys, Inc. (acquired by Synopsys), Siemens EDA). החלוקות לעובד, ליום ולימים הן חשבון שלנו. נבדקו ב-29.10.2026. לדוח של אנבידיה (באנגלית), נפתח בחלון חדש לכתבה (באנגלית), נפתח בחלון חדש לדוח של סינופסיס (באנגלית), נפתח בחלון חדש לדוח של קיידנס (באנגלית), נפתח בחלון חדש

במשפט אחד

לתכנן שבב זה לשרטט עיר של מיליארדי שערים ורחובות על שני בולי דואר, כשאי אפשר לבדוק את כל הצירופים ואי אפשר לתקן אחרי הבנייה, ולכן רק מי שיש לו אלפי מהנדסים, מיליארדים, זמן ותוכנות מיוחדות מצליח לעשות את זה.

ומה זה נותן לבעל עסק?

פרשנות של צוות האתר

בעל עסק לא יתכנן שבב. אבל מי שמבין למה זה קשה, מבין למה שבבי AI מגיעים מחברות מעטות, ולמה המחיר והזמינות של כלי AI תלויים בהן.

ויש כאן עוד שיעור, שנכון גם למערכות קטנות בהרבה. גם במערכת לעסק, הטעות המסוכנת היא בדרך כלל לא זו שרואים מיד. היא מסתתרת בצירוף שאף אחד לא ניסה:

לקוח שכותב בדרך לא צפויה.

שתי פעולות שקורות באותו רגע.

קובץ שהגיע ריק.

ואותו כלל של העיר חל שם: טעות שנמצאת לפני שהמערכת עובדת מול לקוחות עולה מעט. טעות שנמצאת אחרי, עולה הרבה יותר.

הצעד הבא

אם עוד לא קראתם, איך מייצרים שבב מראה מה קורה לתוכנית במפעל, ואיך מחשב עושה הכול רק עם 0 ו-1 מסביר מה המתגים בעצם עושים.

ובמאמר הבא בסדרה: מי תלוי במי. ראינו כאן שאנבידיה משרטטת בכלים של חברות אחרות, ומטביעה במפעל של חברה אחרת. שם נראה את כל השרשרת, חוליה אחרי חוליה, ומה קורה כשחוליה אחת חסרה.