סדרת "מלחמת השבבים" · חלק 11 מתוך 12
למה כל כך הרבה שבבים מיוצרים באי אחד
אנבידיה, אי אם די וקוואלקום מתכננות שבבים, אבל את רובם המתקדמים לא הן מייצרות. חברה אחת, שמפעליה יושבים ברובם על אי אחד, מדפיסה אותם לפי התוכניות שלהן, ולא מוכרת שבבים משלה. כאן מבינים למה זה התרכז שם, כמו מאפייה אחת שאופה לכל העיר, ומה נבנה עכשיו במקומות אחרים ומתי.
יש עוגות שאפשר לאכול תוך דקה, ויש כאלה שצריך לפרוס לאט, שכבה אחרי שכבה. זו מהסוג השני. תנו לה כמה דקות של ריכוז, ונעבור יחד תנור אחרי תנור עד שיהיה ברור למה כל העיר קונה דווקא במאפייה אחת.
מומלץ לקרוא קודם את מי תלוי במי: השרשרת שאין לה חוליה חלופית. שם ראינו שהמפעל הוא חוליה אחת בשרשרת של שבב. כאן נכנסים לתוך החוליה הזאת, ושואלים למה היא יושבת דווקא במקום אחד.
הכול כאן נכון ל-29.10.2026.
על הקופסה של כרטיס מסך כתוב אנבידיה. על מעבד במחשב כתוב אי אם די. וקוואלקום מתכננת שבבים לטלפונים.
אבל אף אחת מהשלוש לא אפתה את השבב שלה בעצמה.
שלושתן כותבות בדוחות השנתיים שלהן שאת הפרוסות, הדיסקים העגולים של סיליקון שעליהם מדפיסים את השבבים, מדפיס להן מפעל של חברה אחרת. ושם אחד חוזר אצל שלושתן: טי אס אם סי (TSMC).
אז למה דווקא היא? ולמה רוב המפעלים שלה יושבים על אי אחד? בואו נעשה סדר.
מאפייה אחת שאופה לכל העיר
תדמיינו עיר שבה יש הרבה מעצבי עוגות. כל אחד ממציא עוגה משלו: צורה, שכבות, קרם. הם כותבים מתכון מדויק עד הגרם.
אבל תנור תעשייתי לעוגות כאלה עולה הון. רוב המעצבים לא יכולים לבנות אחד. וגם מי שיכול, לא תמיד ימלא אותו.
אז בעיר יש מאפייה גדולה אחת. כל מעצב מביא אליה את המתכון שלו, והיא אופה לפי המתכון, בדיוק.
ויש לה כלל אחד מוזר: בחלון הראווה שלה אין עוגות משלה. היא לא מוכרת לאף אחד עוגה שהיא המציאה.
בעולם השבבים, המעצבים הם חברות כמו אנבידיה, אי אם די וקוואלקום. המתכון הוא התוכנית של השבב. התנור הוא המפעל. והמאפייה הגדולה היא טי אס אם סי.
צעד 1: מה זה "בית יציקה"
טי אס אם סי מתארת את עצמה במילה foundry, בעברית "בית יציקה". זה השם המקצועי, ובמאמר הזה נקרא לזה פשוט מאפייה. זו חברה שמייצרת שבבים לפי תכנון של אחרים. מאפייה שאופה לפי מתכונים של אחרים.
לפי הדוח השנתי שלה, היא נוסדה ב-1987, ועוד מההתחלה הייתה בית יציקה "ייעודי". כלומר, זה כל מה שהיא עושה.
והיא כותבת שהיא זו שהמציאה את הדרך הזאת לעבוד: לייצר רק את המוצרים של הלקוחות, ולא שום דבר אחר.
למה חשוב שהיא לא מוכרת עוגות משלה
תחשבו על מעצב עוגות שבנה שם בזכות מתכון סודי. הוא צריך למסור את המתכון המלא למאפייה, כולל כל גרם.
ועכשיו תדמיינו שבחלון הראווה של המאפייה עומדת עוגה שהיא עצמה מוכרת, ממש ליד העוגה שלו. היה נוח לו למסור לה את המתכון?
טי אס אם סי כותבת את זה במילים שלה: היא בחרה לא לתכנן, לא לייצר ולא לשווק שום שבב בשם שלה, וכך היא מבטיחה שהיא אף פעם לא מתחרה בלקוחות שלה.
והיא מוסיפה שזו ההתחייבות שעליה נשען האמון של הלקוחות, התחייבות שנתנה כשפתחה את הדלת ב-1987.
סקרנים מי עוד מביא מתכונים למאפייה הזאת? לחצו כאן: גם מי שיש לו תנורים משלו.
טי אס אם סי מונה בדוח שלה שלושה סוגים של לקוחות.
הראשון: חברות "בלי מפעל", שמתכננות ולא מייצרות בכלל. כמו אנבידיה.
השני: "חברות מערכת", כלומר חברות שמייצרות מכשירים שלמים, ומתכננות לעצמן גם את השבבים שבתוכם.
והשלישי מפתיע: חברות שמתכננות ומייצרות שבבים בעצמן, עם מפעלים משלהן. גם הן מזמינות ממנה חלק מהשבבים. כמו מאפייה קטנה ששולחת עוגה מסוימת לתנור הגדול, כי שם יוצא טוב יותר.
ואיך כותבים מתכון של שבב, עיר של מיליארדי מתגים על שטח של בול דואר? את זה תמצאו במאמר המלא על למה לתכנן שבב קשה כל כך.
צעד 2: למה לא כל מעצב בונה תנור משלו
כי התנור יקר מאוד, ועולה כמעט אותו דבר גם כשהוא חצי ריק.
כמה יקר? טי אס אם סי כתבה במרץ 2025 שההשקעה שלה באתר אחד באריזונה, שכבר הייתה בתהליך, עומדת על 65 מיליארד דולר.
כמה זה 65 מיליארד? אם הייתם סופרים שטר של מאה דולר בכל שנייה, יום ולילה בלי הפסקה, הייתם גומרים לספור אחרי כעשרים שנה. (חשבון שלנו.)
תנור ריק עולה כמו תנור מלא
ועכשיו החלק החשוב. טי אס אם סי כותבת שרוב העלויות שלה קבועות. הן לא יורדות כשיש פחות הזמנות.
ומה קורה כשיש הרבה הזמנות? לפי החברה, אותן עלויות קבועות מתחלקות על יותר פרוסות, והרווח משתפר.
במאפייה זה פשוט: תנור שאופה לכל העיר מלא כל היום. תנור של מעצב אחד עומד ריק חצי מהזמן, ועולה אותו דבר.
ולכן המעצבים לא בונים תנורים. הם שוכרים מקום בתנור המשותף. ומי שמחזיקה את התנור המלא ביותר, יכולה לבנות גם את התנור הבא.
צעד 3: כמה גדולה המאפייה
לפי הדוח לבעלי המניות, ב-2025 טי אס אם סי ייצרה 12,682 מוצרים שונים, בשביל 534 לקוחות.
כלומר, ספר מתכונים של יותר משנים עשר אלף עוגות שונות. אם הייתם טועמים עוגה אחת חדשה בכל יום, הייתם צריכים כמעט 35 שנה כדי לעבור על כל הספר. (חשבון שלנו.)
והיא כותבת שבכל רגע נתון יש במפעלים שלה אלפי מוצרים שונים, בשלבים שונים של הייצור. אלפי עוגות שונות בתנורים, באותו זמן.
העוגות המסובכות ביותר
לא כל העוגות שוות. בשבבים מדברים על "דורות", שהשם שלהם הוא מספר ננומטרים: 7, 5, 3. מספר קטן יותר הוא דור חדש יותר, שבו נכנסים יותר מתגים לאותו שטח. (מתג הוא החלק הזעיר שמדליק ומכבה זרם, ומהמיליארדים שלו בנוי כל שבב. ההסבר המלא במאמר על 0 ו-1.)
טי אס אם סי קוראת לדורות של 7 ננומטר ומטה "טכנולוגיות מתקדמות". וב-2025, לפי הדוח, 74 אחוז מההכנסות שלה מפרוסות הגיעו מהן.
מכל מאה דולר שנכנסו לקופה על פרוסות, שבעים וארבעה הגיעו מהעוגות המסובכות ביותר. ורק על הדור של 3 ננומטר: עשרים וארבעה.
רוצים להבין כמה קטן זה "ננומטר"? לחצו כאן: שערה אחת, ותשעים אלף חלקים.
ננומטר הוא מיליונית של מילימטר. לפי אינטל, עובי של שערה הוא בערך 90 מיקרון, כלומר תשעים אלף ננומטר.
אז אם תחתכו שערה אחת לאורכה לתשעים אלף חתיכות דקות, כל חתיכה תהיה ננומטר אחד. (חשבון שלנו.)
וכל דור חדש מצופף עוד. טי אס אם סי כתבה ביולי 2026 שהדור הבא שלה, שנקרא A14, יכניס כמעט עשרים אחוז יותר לאותו שטח, לעומת הדור של 2 ננומטר.
ואיך מדפיסים דבר כזה בכלל, בחותמת של אור? את זה תמצאו במאמר המלא על איך מייצרים שבב.
ועוד פרט אחד, שכבר ראינו במאמר הקודם בסדרה: רוב ההכנסות של המאפייה מגיעות מעשרה לקוחות גדולים. את המספר המדויק תמצאו בחוליה של המפעל, במאמר על השרשרת.
צעד 4: אז למה דווקא שם?
עד עכשיו הבנו למה יש מאפייה אחת גדולה. אבל למה רוב התנורים שלה עומדים באותו מקום?
הדוח של טי אס אם סי מונה את המפעלים שלה. לפי הרשימה, מתוך 23 המפעלים שהיא מפעילה, כולל מפעלי אריזה (שבהם סוגרים את השבב בתוך המעטפת שלו ומחברים אותו), 18 נמצאים בטאיוואן: בפארקי מדע בחסינצ'ו, במרכז האי ובדרומו. החמישה האחרים: שניים בארצות הברית, אחד ביפן ושניים בסין. (הספירה היא חשבון שלנו, מהרשימה שבדוח.)
כמעט ארבעה מכל חמישה. ויש לזה שלוש סיבות.
סיבה 1: היד של האופה
בשבבים יש מילה שכדאי להכיר: "תפוקה". מתוך כל השבבים שמודפסים על פרוסה אחת, כמה יוצאים תקינים.
במאפייה זה פשוט: מכל מגש של מאה עוגות, כמה יצאו בלי להישרף ובלי לשקוע באמצע.
טי אס אם סי כותבת שהיא מתחרה, בין היתר, בשיפור מהיר יותר של התפוקה ובזמן ייצור קצר יותר. לפי ההבנה שלנו, את זה לא קונים. את זה לומדים, שנים, באותם תנורים ועם אותם אנשים.
סיבה 2: הטחנה והמחלבה ליד המאפייה
מאפייה גדולה צריכה קמח, שמנת וקופסאות, כל יום. ולכן הספקים שלה פותחים סניפים לידה.
בעולם השבבים אותו דבר. דוח של איגוד תעשיית השבבים האמריקאי ושל חברת הייעוץ BCG מתאר ספקי חומרים שבונים ייצור ליד המפעלים. למשל, חברת חומרים אחת בונה בטאיוואן מפעל של חצי מיליארד דולר לחומרים כימיים, כדי לשרת את הדורות המתקדמים.
וטי אס אם סי עצמה קוראת לכל מה שסביבה "המערכת" שלה. בין האתגרים של מפעל מחוץ לבית, היא מונה בדוח את השמירה על היעילות שהמערכת הזאת נותנת לה.
סיבה 3: גודל שמזין את עצמו
יותר לקוחות ממלאים יותר תנורים. תנורים מלאים מכניסים יותר כסף. ובכסף בונים את התנור הבא, החדש ביותר, שמושך עוד לקוחות.
טי אס אם סי כותבת שהגודל והקיבולת שלה, במיוחד בדורות המתקדמים, הם יתרון תחרותי מרכזי.
כמה מרוכז זה?
לפי אותו דוח של האיגוד ו-BCG, שפורסם במאי 2024, ב-2022 כמעט כל יכולת הייצור של השבבים המתקדמים בעולם, אלה שקטנים מ-10 ננומטר, הייתה בטאיוואן ובדרום קוריאה.
בתרשים שבדוח, חלקה של טאיוואן לבד הוא 69 אחוז. בערך שבעה מכל עשרה חלקים של יכולת הייצור של השבבים המתקדמים. ובארצות הברית, לפי הדוח, באותה שנה לא יוצר אף שבב כזה.
זו התמונה של 2022. ומאז, כמו שנראה מיד, התחילו לבנות סניפים.
ועוד משפט יבש אחד מהדוח של טי אס אם סי, בפרק הסיכונים: רוב מתקני הייצור שלה, וגם של רבים מהספקים והלקוחות שלה, נמצאים באזורים שחשופים לאסונות טבע. את רעידות האדמה של 2025 ומה הן עלו לה ראינו במאמר על השרשרת.
צעד 5: הסניפים החדשים
מאפייה שגדלה פותחת סניפים. לפי הדוח השנתי, טי אס אם סי מוסיפה קיבולת לפי הביקוש, גם בטאיוואן וגם בשלושה מקומות מחוצה לה:
- אריזונה, ארצות הברית: המפעל הראשון מייצר 4 ננומטר מסוף 2024. השני, ל-3 ננומטר, יתחיל ייצור בכמויות ברבעון השלישי של 2027.
- קומאמוטו, יפן: המפעל הראשון מייצר מסוף 2024 דורות ותיקים יותר, עד 28 ננומטר. השני, ל-3 ננומטר, מתוכנן לייצור בכמויות ב-2028.
- דרזדן, גרמניה: בבנייה מ-2024, לדורות של 28 עד 12 ננומטר, בעיקר לרכב ולתעשייה. היעד כשהוכרז: ייצור עד סוף 2027.
באריזונה זה לא נעצר שם. ביולי 2026 הודיעה החברה על עוד מאה מיליארד דולר, למפעלים של 2 ננומטר ומטה. יחד עם 165 מיליארד הדולר שעליהם הודיעה במרץ 2025 בארצות הברית, זה 265 מיליארד. (חשבון שלנו.)
זה פי ארבעה מה-65 מיליארד שראינו בצעד 2. ובאותה ספירה, שטר של מאה דולר בכל שנייה, יום ולילה, הייתם סופרים כשמונים וארבע שנה. (חשבון שלנו.)
רוצים לדעת מתי הוקם כל סניף ומי עוד מחזיק בו? לחצו כאן: טויוטה, סוני, בוש ועוד.
מתי הוקם כל סניף? באריזונה החברה הבת הוקמה בנובמבר 2020, והבנייה של המפעל השלישי שם התחילה ב-2025. ביפן היא נקראת JASM, והוקמה בדצמבר 2021. בגרמניה היא נקראת ESMC, והוקמה ביוני 2023.
ולא כל סניף שייך רק למאפייה. ביפן, לפי הדוח, שותפות ב-JASM גם סוני, דנסו וטויוטה. לטי אס אם סי יש שם כשבעים ושלושה אחוז.
בגרמניה שותפות ב-ESMC שלוש חברות: בוש, אינפיניאון ו-NXP, עשרה אחוז כל אחת. לטי אס אם סי שבעים אחוז.
בדימוי שלנו: כמו בתי קפה גדולים שנכנסים כשותפים בסניף של המאפייה שנפתח בעיר שלהם.
באריזונה החברה הבת כולה של טי אס אם סי.
ושתי מאפיות אחרות, שמוכרות גם עוגות משלהן
יש בעולם עוד חברות שמדפיסות שבבים מתקדמים. ההבדל: הן גם מתכננות ומוכרות שבבים משלהן.
אינטל הודיעה באוקטובר 2025 שהמפעל החדש שלה באריזונה פועל. לפי החברה, הדור שהוא מייצר הוא הראשון ברמה של 2 ננומטר שפותח ויוצר בארצות הברית. ומה אופים בו? בין היתר את המעבדים של אינטל עצמה.
סמסונג, לפי הדוח הרבעוני שלה, מחזיקה גם יחידה שמתכננת שבבים משלה, למשל לטלפונים ולמצלמות, וגם יחידה שמייצרת לאחרים. בטיילור שבטקסס היא בונה שני מפעלים לייצור בדור של 2 ננומטר. לפי משרד המסחר האמריקאי, כל המתקנים שלה שם צפויים לפעול עד 2030.
המפה: איזה תנור אופה מה
עכשיו אפשר לראות את כל המאפייה על מפה אחת. המפה סכמטית: היא מראה רק איפה עומדים המפעלים, בלי גבולות ובלי קנה מידה מדויק.
נסו בעצמכם: מתחת למפה יש משימה עם חמישה מקומות: חסינצ'ו, קאושיונג, אריזונה, קומאמוטו ודרזדן. לחצו על מפעל אחד בכל מקום ובדקו מה הוא מייצר ומתי נפתח או ייפתח. כל מקום שבדקתם מסומן ברשימה. בסוף לחצו למעלה על "דור 2 ננומטר", וקראו את השורה שמתחת לכפתורים.
הדגמה: מפה סכמטית של מפעלי שבבים, נקודות על רקע ניטרלי בלי גבולות. הצורה של כל נקודה אומרת אם המפעל פועל היום, בבנייה או מתוכנן, וריבוע מסמן חברה שמייצרת גם שבבים משלה. האי מוגדל בצד, עם ארבעה אזורים מצפון לדרום. לחיצה על נקודה פותחת כרטיס: שם המפעל, מקום, חברה, מה הוא מייצר, מתי נפתח או ייפתח, ומקור. כפתורי סינון: פועל היום, בבנייה או מתוכנן, ודור 2 ננומטר.
מה ראיתם? בסינון של 2 ננומטר נשארות חמש נקודות, ושלוש מהן פועלות היום. שתיים של טי אס אם סי, ושתיהן באי. השלישית היא המפעל של אינטל באריזונה. שתי הנקודות האחרות, של טי אס אם סי באריזונה ושל סמסונג בטקסס, עוד מתוכננות.
כלומר, אצל טי אס אם סי הדור החדש ביותר יוצא היום רק מהמפעלים בטאיוואן. הסניפים התחילו בדורות ותיקים יותר, ובכמה מהם כתוב "ייפתח", עם שנה שעוד לא הגיעה.
צעד 6: למה סניף חדש לוקח שנים, ועולה יותר
במאפייה רגילה, סניף חדש הוא חנות, תנור ושני אופים. כאן זה אחרת.
שלוש עד ארבע שנים, מהרגע שהוקמה החברה ועד שיצאה העוגה הראשונה מהתנור. ולמה כל כך הרבה? טי אס אם סי עצמה מונה את הקשיים בדוח השנתי.
- בנייה יקרה יותר. החברה כותבת על עלויות גבוהות יותר בבניית מפעלים חדשים. תנור חדש במקום חדש עולה יותר מתנור נוסף ליד התנורים הקיימים.
- ספקים מאפס. צריך להקים במקום החדש שרשרת אספקה לחומרים. הטחנה והמחלבה לא עוברות דירה מעצמן.
- היד של האופה. צריך לשמור על אותה יעילות שה"מערכת" נותנת בבית. וזה בדיוק מה שנבנה שם במשך שנים.
- אנשים. צריך לגייס ולהחזיק עובדים. והחברה מוסיפה שמחסור בעובדים ובעיות בבנייה עלולים לעכב את הפרויקטים ולהוסיף עלויות.
כמה יותר זה עולה?
החברה נותנת מספר, במונח שכדאי להבין. "רווח גולמי" הוא מה שנשאר מכל מאה דולר של מכירות, אחרי שמשלמים על הייצור עצמו.
סמנכ"ל הכספים של טי אס אם סי אמר באוקטובר 2026 שהעלות של המפעלים מחוץ לטאיוואן עדיין גבוהה יותר.
לפי הצפי שלו, השנה הם מורידים את הרווח הגולמי של כל החברה בכשתי נקודות אחוז. ובשנים הקרובות, כשיותר מפעלים יעלו בארצות הברית, ההשפעה תגדל לשלוש עד ארבע נקודות.
בשפה של מאפייה: מכל מאה דולר שהעוגות מכניסות, נשארים לה שניים עד ארבעה דולר פחות, בגלל הסניפים. ובאותה שיחה החברה אמרה גם שהיא תעבוד עם הלקוחות והספקים כדי לנהל את ההשפעה, ושהיא בטוחה שתישאר היצרנית החסכונית ביותר בכל מקום שבו היא פועלת.
אז למה לבנות סניפים יקרים יותר? לפי החברה, בגלל הביקוש של הלקוחות שלה, גם בארצות הברית. ובאריזונה היא גם חתמה, לפי הדוח השנתי, על מענק של עד 6.6 מיליארד דולר מכוח חוק השבבים האמריקאי.
ומה נשאר בבית?
הסניפים גדלים. ובכל זאת, את העוגה החדשה ביותר אופים קודם כול בתנור הראשי.
הדור של 2 ננומטר התחיל ייצור בכמויות ברבעון האחרון של 2025. לפי טי אס אם סי, הוא מיוצר היום בשני אתרים: בחסינצ'ו ובקאושיונג, שניהם בטאיוואן.
ועל השנים הקרובות אמר המנכ"ל באוקטובר 2026: החברה בונה 13 מפעלים חדשים בטאיוואן, לדורות המתקדמים ולאריזה מתקדמת (סגירת השבב במעטפת וחיבורו), ועוד חמישה עד שישה מחוץ לה.
כלומר, הסניפים נבנים, והמאפייה הראשית ממשיכה לגדול לצידם. וההשקעה החדשה באריזונה, לפי החברה, מיועדת גם היא לדורות של 2 ננומטר ומטה.
במשפט אחד
רוב השבבים המתקדמים נאפים במאפייה אחת שלא מוכרת עוגות משלה, וכמעט כל תנוריה עומדים באותו מקום, כי שם נבנו הניסיון, הספקים והגודל, ולכן סניף חדש לוקח שנים, ועולה יותר מתנור נוסף בבית.
ומה זה נותן לבעל עסק?
פרשנות של צוות האתר
כשמאפייה אחת אופה לכל העיר, כל העיר מרגישה כשיש בה עומס. במאמר על השרשרת ראינו שאנבידיה חיכתה יותר משנה לחלק מהאספקה. בסוף, זמני ההמתנה והמחירים האלה מגיעים גם למחשב ולמנוי שאתם קונים.
אבל יש כאן גם שיעור על העסק שלכם. לכל עסק יש "מאפייה" שהוא תלוי בה: ספק, תוכנה, שרת, שירות ענן. ולפני שבונים עליה, כדאי לשאול שלוש שאלות:
- איפה זה באמת עומד? כי שירות שנראה "בענן" יושב בסוף בבניין מסוים, וטוב לדעת אם יש לו עוד בניין אחד לפחות.
- הסניף השני מקבל את אותו דבר? כי כמו אצל המאפייה, לפעמים הגרסה החדשה מגיעה קודם למקום אחד, והגיבוי מקבל גרסה ותיקה יותר.
- הספק מתחרה בכם? כי ספק שמוכר גם ללקוחות שלכם, ומחזיק את המידע שלכם, הוא מאפייה עם עוגות בחלון הראווה. זה לא אומר לוותר עליו. זה אומר לדעת מה אתם מוסרים לו.
הצעד הבא
המאמר הבא בסדרה, מה כל זה אומר למחיר שאתם משלמים, מחבר את כל מה שראינו למחיר של מחשב, טלפון ומנוי.
ואם עוד לא קראתם את הקודם, מירוץ ה-AI: לעצור כדי לבדוק, או לרוץ קדימה? מביא את שני הצדדים בוויכוח על הקצב של ה-AI, במילים שלהם.
ומי שרוצה לראות מה קורה בתוך התנור עצמו, איך מייצרים שבב מסביר איך מדפיסים מיליארדי מתגים בחותמת של אור, צעד אחרי צעד.
