סדרת "מלחמת השבבים" · חלק 9 מתוך 12
המלחמה הקרה החדשה? מה כל צד רוצה, ובאילו כלים
בחדשות קוראים לזה "המלחמה הקרה החדשה". אף אחד לא יורה, ובכל זאת שני הצדדים מתחרים על אותו דבר: מי יוביל בשבבים ובבינה מלאכותית. כאן משווים למירוץ החלל של שנות החמישים והשישים, מביאים מה כל צד כתב בעצמו במסמכים הרשמיים שלו, עוברים על שלושת הכלים שבהם משתמשים שני הצדדים, ורואים גם מה שונה מאוד מאז.
הפעם אנחנו נכנסים למילים שמגיעות מהחדשות. לא נבחר צד ולא ננחש מה יקרה. ניקח איתנו רקטה אחת ישנה, ונראה כמה רחוק היא מסבירה.
מומלץ לקרוא קודם את מי תלוי במי: השרשרת שאין לה חוליה חלופית ואת מה ארה"ב אסרה למכור לסין. שם ראינו איך שבב אחד עובר דרך כמה מדינות, ואילו כללים נקבעו עליו. כאן מתרחקים צעד אחורה ושואלים: איך קוראים לכל התמונה הזאת, ולמה.
הכול כאן נכון ל-29.10.2026.
בעל בית דפוס קטן קורא בעיתון בדרך לעבודה: "המלחמה הקרה החדשה בין ארצות הברית לסין".
מלחמה? הוא לא קרא על יריות. ובאותו בוקר הוא מזמין מחשב חדש למשרד. החלקים שלו, כמו שראינו בסדרה, עברו בכמה מדינות.
אז על איזו מלחמה מדברים? ומי בכלל קורא לזה ככה? בואו נעשה סדר, ונתחיל מהמלחמה הקרה הראשונה.
מה הייתה המלחמה הקרה
אחרי מלחמת העולם השנייה התפתחה תחרות ארוכה בין ארצות הברית לבין ברית המועצות, וכל אחת עם בעלות הברית שלה.
למה "קרה"? כי רוב המאבק לא נעשה בנשק. לפי האנציקלופדיה בריטניקה, הוא נוהל בזירה הפוליטית, הכלכלית ובתעמולה, ו"רק במידה מוגבלת" בנשק.
והוא נגמר כשברית המועצות התפרקה. בסוף 1991 התפטר מיכאיל גורבצ'וב מתפקיד נשיא ברית המועצות, ובאותו יום הורד הדגל שלה מעל הקרמלין בפעם האחרונה.
הדימוי שלנו: מירוץ החלל
החלק הכי מוכר בתחרות הזאת לא קרה על האדמה. הוא קרה בשמיים.
באוקטובר 1957 שיגרה ברית המועצות את ספוטניק, הלוויין הראשון. כדור אלומיניום ברוחב של כ-56 סנטימטר, במשקל של כ-83 קילו, עם ארבע אנטנות.
כלומר כדור בגובה של שולחן קפה, במשקל של אדם מבוגר. והוא הקיף את כל כדור הארץ פעם אחת בכל 96 דקות, פחות מהזמן של פגישה ארוכה.
מכאן התחיל מה שנקרא "מירוץ החלל". לפי נאס"א, נשיא ארה"ב, ג'ון קנדי, הרגיש לחץ גדול "להשיג ולעקוף" את ברית המועצות במירוץ הזה.
במאי 1961 הוא עמד מול הקונגרס והציב מטרה: להנחית אדם על הירח ולהחזיר אותו בשלום, "לפני שהעשור הזה ייגמר".
וביולי 1969 נחתה אפולו 11, וניל ארמסטרונג היה האדם הראשון שדרך על הירח.
אוהבים היסטוריה? לחצו כאן: מה קרה בשבועות שלפני הנאום, וכמה הוא ביקש.
הנאום של קנדי לא נולד בחלל ריק. לפי ההיסטוריה הרשמית של נאס"א, הוא ניתן שישה שבועות בלבד אחרי שהקוסמונאוט הסובייטי יורי גגארין הקיף את כדור הארץ, ועשרים יום אחרי שהאמריקאי אלן שפרד טס טיסה של רבע שעה.
ובאותו נאום קנדי גם אמר בפירוש שזה יעלה כסף: 531 מיליון דולר בשנה הראשונה, ועוד שבעה עד תשעה מיליארד דולר בחמש השנים שאחריה, לפי ההערכה שהציג.
כלומר, מירוץ החלל היה מההתחלה גם מירוץ של תקציבים. נחזור לזה עוד רגע, בכלים.
מה רואים במירוץ הזה
שימו לב למה שלא היה בו: אף צד לא ירה על הרקטה של הצד השני. ובכל זאת, זה היה מירוץ אמיתי, עם שלושה דברים שבלעדיהם לא מגיעים לירח:
- תקציב. כסף ממשלתי, הרבה ולאורך שנים, כדי לבנות רקטות ומפעלים.
- מדענים. אנשים שיודעים לבנות. בלי מהנדסים, הכסף לא ממריא.
- סודות. מה שלא נותנים לצד השני: תוכניות, חלקים, ידע.
שלושת הדברים האלה הם כל הסיפור של המאמר. ומיד נראה למה דווקא הם חוזרים היום.
למה משווים את זה להיום?
כי שני הצדדים כותבים, כל אחד במסמכים הרשמיים שלו, שהם רוצים להוביל בבינה מלאכותית. לא אנחנו אומרים את זה. הם.
הנה מה שכל צד כתב, בתרגום שלנו, בלי להכריע מי צודק. בכל זוג במאמר, לפי סדר האלף-בית: ארה"ב, ואחריה סין.
ארה"ב, תוכנית הפעולה לבינה מלאכותית של הבית הלבן (יולי 2025): "ארצות הברית נמצאת במירוץ להשגת עליונות עולמית בבינה מלאכותית. מי שתהיה לו תעשיית הבינה המלאכותית הגדולה ביותר, יקבע את התקנים העולמיים."
סין, תוכנית הפיתוח של הדור החדש של בינה מלאכותית, מועצת המדינה (יולי 2017): "עד 2030 התאוריה, הטכנולוגיה והיישומים של בינה מלאכותית יגיעו בסך הכול לרמה מובילה בעולם, ו[סין] תהפוך למרכז החדשנות העיקרי בעולם בבינה מלאכותית."
שני משפטים, שתי מטרות דומות מאוד: להיות הראשונים.
רוצים לראות איך כל צד כותב על המירוץ? לחצו כאן: משפט אחד מכל מסמך עדכני.
בשני המסמכים העדכניים יש גם שפה של מירוץ, כל צד במילים שלו.
במסמך האמריקאי (יולי 2025) הדימוי שלנו כתוב ממש: "כמו שניצחנו במירוץ החלל, הכרחי שארצות הברית ובעלות בריתה ינצחו במירוץ הזה."
בתוכנית החומש החדשה של סין, תוכנית חמש השנים של הממשלה (מרץ 2026): "לתפוס את הנקודה הגבוהה ביותר ביישום בינה מלאכותית בתעשייה, ולתת כוח לכל הענפים."
ומי קורא לזה "מלחמה קרה"?
את המונח קוראים בחדשות הרבה. אבל דווקא שני נשיאים, כל אחד בנאום שלו בעצרת הכללית של האו"ם, אמרו שהם לא מחפשים מלחמה כזו.
נשיא ארה"ב דאז, ג'ו ביידן (2021): "אנחנו לא מחפשים מלחמה קרה חדשה, או עולם שמחולק לגושים נוקשים."
נשיא סין, שי ג'ינפינג (2020): "אין לנו כוונה לנהל מלחמה קרה או מלחמה חמה עם אף מדינה."
כלומר, את המונח משתמשים בו בכותרות, אבל שני הנאומים האלה דחו אותו במפורש.
מה דומה
אז למה בכל זאת משווים? כי חלק מהתמונה באמת דומה למירוץ החלל.
יש שני צדדים. הם לא נלחמים זה בזה בנשק. כל אחד כותב במסמך רשמי שהוא רוצה להגיע ראשון בטכנולוגיה אחת חשובה.
ושניהם משתמשים, כמו שנראה מיד, באותם שלושה דברים מהרקטה: תקציב, מדענים וסודות.
אבל לפני הכלים, צריך לראות את ההבדל הגדול. בלעדיו הדימוי מטעה.
ומה שונה: שני הצוותים קונים מאותו ספק
במירוץ החלל, כל צוות בנה את הרקטה שלו לבד. שני הצדדים כמעט לא סחרו זה עם זה.
לפי הלשכה האמריקאית למפקד, בשנת 1985 הסחר בסחורות בין ארה"ב לברית המועצות היה כ-2.8 מיליארד דולר. לכל השנה.
ובשנת 2025, לפי אותה לשכה, הסחר בסחורות בין ארה"ב לסין היה כ-415 מיליארד דולר: כ-106 מיליארד ייצוא מארה"ב לסין, וכ-309 מיליארד ייבוא מסין לארה"ב.
כמה זה?
זה יותר ממיליארד דולר ביום. כל יום.
במילים אחרות: את מה שארה"ב וברית המועצות סחרו בשנה שלמה ב-1985, ארה"ב וסין סוחרות היום בפחות משלושה ימים. (חשבון שלנו, בדולרים של כל שנה, בלי התאמה לאינפלציה.)
אותן חברות, שני הצדדים
וזה לא רק סחר כללי. אותן חברות מוכרות לשני הצדדים.
אנבידיה (NVIDIA), החברה האמריקאית שמתכננת את שבבי ה-AI, דיווחה על שנת הכספים שהסתיימה בינואר 2026: כ-150 מיליארד דולר הכנסות מלקוחות שהמטה שלהם בארה"ב, וכ-20 מיליארד מלקוחות שהמטה שלהם בסין ובהונג קונג.
כלומר, קצת פחות מדולר אחד מכל עשרה שהיא הכניסה הגיע מלקוחות בסין ובהונג קונג. (חשבון שלנו, כ-20 מתוך כ-216 מיליארד.)
ואֵי אֶס אֶם אֶל (ASML) ההולנדית, שבונה את מכונות ההדפסה לשבבים, כתבה בדוח השנתי שלה שלקוחות בסין היו 29.1 אחוז מההכנסות שלה ב-2025.
זו בדיוק השרשרת שראינו במאמר על מי תלוי במי: שבב אחד עובר דרך כמה מדינות, ולרוב החוליות אין תחליף מהיר.
וגם הסטודנטים
ועוד הבדל. במירוץ החלל, המדענים של כל צד למדו בבית.
היום, לפי דוח "דלתות פתוחות" (Open Doors) של המכון האמריקאי לחינוך בינלאומי, למדו בארה"ב בשנת הלימודים 2024/25 כ-266 אלף סטודנטים מסין.
יותר מאחד מכל חמישה סטודנטים זרים בארה"ב. (חשבון שלנו, מתוך כ-1.18 מיליון.) סין שנייה ברשימה, אחרי הודו.
אז בדימוי שלנו: שני צוותים רצים לירח, אבל קונים ברגים מאותו ספק, ומהנדסים צעירים מצוות אחד לומדים באוניברסיטאות של הצוות השני.
שלושת הכלים
עכשיו אפשר לחזור לשלושת הדברים מהרקטה. היום יש להם שמות של מסמכים ממשלתיים:
- הסודות הם מגבלות ייצוא: מה מותר למכור לצד השני, ומה צריך רישיון.
- התקציב הוא תמיכה בייצור מקומי: כסף ממשלתי שנועד לבנות מפעלי שבבים בבית.
- המדענים הם כישרונות: איך מגדלים ומושכים אנשים שיודעים לבנות AI.
ושני הצדדים משתמשים בשלושתם. לכל כלי נביא דוגמה מתועדת אחת מכל צד, באותו פורמט: מה, מתי, מי החליט, ומה כתוב במסמך.
כלי 1: מגבלות ייצוא
ארה"ב: מ-7 באוקטובר 2022, לפי כלל של הלשכה לתעשייה וביטחון במשרד המסחר, צריך רישיון כדי למכור לסין שבבי AI מתקדמים וחלק מהמכונות לייצור שבבים. הנימוק בכלל: "לטפל בחששות של ביטחון לאומי ומדיניות חוץ של ארה"ב".
סין: מ-1 באוגוסט 2023, לפי הודעה של משרד המסחר ורשות המכס באישור מועצת המדינה, צריך רישיון כדי לייצא מסין גליום וגרמניום, שתי מתכות שמשמשות באלקטרוניקה. הנימוק בהודעה: "לשמור על הביטחון הלאומי ועל האינטרסים".
שימו לב: שני הצדדים השתמשו כמעט באותן מילים. ביטחון לאומי.
רוצים לראות את כל הסבבים? לחצו כאן: משבבים ומכונות, דרך זיכרון, ועד מתכות נדירות.
הכלל האמריקאי של 2022 היה רק הסבב הראשון. אחריו באו סבבים ב-2023 וב-2024, הודעה ב-2025 על שבב אחד בשמו (H20 של אנבידיה), וב-2026 חלון צר שבו חלק מהבקשות נבדקות "מקרה לגופו".
גם בצד הסיני היו כמה סבבים. ב-4 באפריל 2025, למשל, הודיעו משרד המסחר ורשות המכס על חובת רישיון לייצוא של שבע מתכות מקבוצת "העפרות הנדירות" (קבוצת מתכות שמשמשות, בין השאר, למגנטים חזקים ולזרזים בתעשייה), בתוקף מיום ההודעה, עם נימוק דומה: "לשמור על הביטחון הלאומי ועל האינטרסים, ולמלא התחייבויות בינלאומיות כמו מניעת הפצה".
את כל הסבבים האמריקאיים, עם הספים והמספרים, תמצאו במאמר המלא על מה ארה"ב אסרה למכור לסין. ואת הגליום והגרמניום, מה הם ומה קרה למחיר שלהם, במאמר על שבבים סיניים בלי המכונה ההולנדית.
כלי 2: כסף לייצור מקומי
ארה"ב: ב-9 באוגוסט 2022 חתם הנשיא ביידן על חוק השבבים (CHIPS Act), שהקונגרס העביר. החוק הקצה 39 מיליארד דולר לקרן המענקים לייצור, שנותנת מענקים למי שבונה או מרחיב מפעלי שבבים בארה"ב.
סין: ב-24 במאי 2024 נרשם השלב השלישי של הקרן הלאומית להשקעות בתעשיית השבבים. לפי הדיווח, הקרן הוקמה על ידי 19 גופים, ובהם משרד האוצר של סין, עם הון רשום של 344 מיליארד יואן.
לפי רויטרס, זה כ-47.5 מיליארד דולר. סכומים באותו סדר גודל.
כמה זה עשרות מיליארדים?
אם תוציאו מיליון דולר בכל יום, בלי הפסקה, 39 מיליארד דולר יספיקו לכם לכ-107 שנה, ו-47.5 מיליארד לכ-130 שנה. (חשבון שלנו.)
ושני הצדדים לא מסתפקים בקרן אחת. במסמכים העדכניים שלהם, כל אחד כותב שמפעלי שבבים בבית הם יעד.
רוצים לקרוא מה כל צד כתב על שבבים במסמך העדכני שלו? לחצו כאן: משפט אחד מכל צד.
ארה"ב, תוכנית הפעולה לבינה מלאכותית (יולי 2025): "עכשיו אמריקה חייבת להחזיר את ייצור המוליכים למחצה לאדמת ארה"ב."
סין, תוכנית החומש החדשה (מרץ 2026): "לנקוט צעדים יוצאי דופן... לפריצת דרך מכרעת בטכנולוגיות הליבה של מעגלים משולבים."
"מוליכים למחצה" ו"מעגלים משולבים" הם שני שמות רשמיים לאותו דבר: שבבים. מה זה בכלל שבב, ואיך מייצרים אותו, תמצאו במאמר המלא על איך מייצרים שבב.
כלי 3: כישרונות
ארה"ב: ב-23 באפריל 2025 חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי ללימוד בינה מלאכותית בבתי הספר. המטרה בצו: "לפתח כוח עבודה מוכן לבינה מלאכותית, ואת הדור הבא של הממציאים האמריקאים בתחום".
סין: ב-7 באוגוסט 2025 חתם ראש הממשלה לי צ'יאנג על תיקון לתקנות הכניסה לסין, שנכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2025. התיקון הוסיף אשרה חדשה, אשרת K, "שניתנת לכישרונות צעירים זרים במדע ובטכנולוגיה".
בדוגמאות האלה, אחת בבית הספר ואחת באשרה. אלה שתי דוגמאות, לא כל מה שכל צד עושה.
ושתיהן עונות על אותה שאלה מהרקטה: מי יהיו האנשים שיבנו.
נסו בעצמכם: הכלים זה לצד זה
עכשיו שימו את שלושת הכלים על שולחן אחד. בהדגמה יש שלושה כפתורים, אחד לכל כלי. לוחצים על כלי, ורואים שני כרטיסים באותו גודל: דוגמה אחת מכל צד, עם תאריך, מי החליט, ומה כתוב במסמך.
נסו בעצמכם, לפי הסדר:
- מגבלות ייצוא: חפשו מילה שמופיעה בשני הכרטיסים.
- כסף לייצור מקומי: השוו את הסכומים.
- כישרונות: בדקו למי כל צעד פונה: לתלמידים, או לחוקרים צעירים מחו"ל.
הדגמה: שלושה כפתורים, אחד לכל כלי: מגבלות ייצוא, כסף לייצור מקומי וכישרונות. לחיצה על כלי מציגה שני כרטיסים זה לצד זה, באותו גודל ובאותו פורמט, דוגמה מתועדת אחת מארה"ב ואחת מסין: מה, מתי, מי החליט, המשפט מהמסמך (או הסכום) והמקור. ארה"ב תמיד ראשונה וסין שנייה, כמו בסדר במאמר. כפתור "לסמן בכרטיסים" מסמן את אותו דבר בשני הכרטיסים, באותו צבע, וההדגמה לא מכריעה מי צודק.
מה ראיתם? במגבלות הייצוא, שני הצדדים כתבו "ביטחון לאומי". בכסף, הסכומים באותו סדר גודל, עשרות מיליארדי דולרים.
ובכישרונות, צעד אחד פונה לתלמידים בבתי הספר, והשני לחוקרים צעירים מחו"ל. ושוב, אלה שתי דוגמאות, לא כל מה שכל צד עושה.
אז זו מלחמה קרה, או לא?
את זה לא נכריע כאן. אבל אפשר לסדר מה הדימוי של מירוץ החלל מסביר, ומה לא.
מה הוא מסביר: שני צדדים שלא נלחמים בנשק, וכל אחד כותב שהוא רוצה להגיע ראשון. ושלושת הכלים: תקציב, מדענים וסודות.
מה הוא לא מסביר: שני הצוותים של היום קונים מאותם ספקים, מוכרים זה לזה יותר ממיליארד דולר ביום, ולומדים באותן אוניברסיטאות. מירוץ החלל לא היה כזה.
והמונח עצמו? שני הנשיאים, בנאומים ב-2020 וב-2021, אמרו שהם לא מחפשים מלחמה קרה. מי שמשתמש בו, משתמש בדימוי. ודימוי, כמו שראינו, מסביר חלק מהתמונה.
במשפט אחד
כמו במירוץ החלל, שני הצדדים כותבים שהם רוצים להוביל, ומשתמשים באותם שלושה כלים: מגבלות ייצוא, כסף לייצור מקומי וכישרונות; בשונה ממנו, הכלכלות שלהם קשורות זו בזו.
ומה זה נותן לבעל עסק?
פרשנות של צוות האתר
בעל בית הדפוס מההתחלה לא צריך לבחור צד. אבל בפעם הבאה שהוא יקרא בעיתון "מלחמה קרה", הוא יכול לשאול שלוש שאלות קצרות:
- באיזה כלי מדובר? מגבלה על מה עובר, כסף לבניית מפעלים, או אנשים. כי רק הכלי הראשון משנה מהר מה אפשר לקנות. השניים האחרים עובדים לאט, לאורך שנים.
- מתי זה נכנס לתוקף? כי ראינו כללים שנכנסו לתוקף כמה שבועות אחרי ההודעה, ולפעמים מיד. כותרת היום היא לא תמיד מחיר מחר.
- באיזו חוליה זה נוגע אצלכם? מחשב, שרת, תוכנה או מנוי. כי בגלל שהכלכלות קשורות, שינוי בצד אחד של העולם מגיע לרוב דרך המחיר והזמינות של מה שאתם קונים.
וכשבונים מערכת לעסק, כדאי לבחור רכיבים שאפשר להחליף בלי לפרק הכול. למשל, מערכת שאפשר להעביר מכלי AI אחד לאחר בלי לבנות אותה מחדש.
הצעד הבא
המאמר הקודם בסדרה, תעשיית ה-AI של סין: שוק אחד, הרבה דוכנים, עובר בין החברות הסיניות שאת שמן שומעים בחדשות, ומה כל אחת מוכרת.
במאמר הבא בסדרה, מירוץ ה-AI: לעצור כדי לבדוק, או לרוץ כדי לא להישאר מאחור?, נשאל שאלה שעולה מהמירוץ הזה עצמו: למה חלק ממובילי התחום אומרים שצריך להאט כדי לבדוק, ואחרים אומרים שמי שמאט נשאר מאחור.
ומי שרוצה להבין על מה בעצם רצים, יכול להתחיל מביטים ובינארי ולהמשיך לאיך מייצרים שבב.
