סדרת "מאפס" · חלק 1 מתוך 9
"שמונה ג'יגה זיכרון": מה יש שם בפנים, ביט אחרי ביט?
המוכר אומר "שמונה ג'יגה זיכרון, חמש מאות ושתים עשרה ג'יגה אחסון", וכולם מהנהנים. מה זה ג'יגה? ולמה אומרים שמחשב "חושב באפסים ואחדים"? כאן בונים את זה מאפס, צעד אחרי צעד, עם מתג אור אחד. ובסוף מגיעים גם לשאלה למה כל ה-AI הוא בסוף מספרים.
במאמר הזה יש מתגים ללחוץ עליהם, אז תשאירו אצבע אחת פנויה. ולהרגעה: הצעדים כאן קטנים, ואף אחד מהם לא נשאר באוויר.
בעל חנות קונה מחשב חדש לקופה. המוכר מסביר: "יש לו שמונה ג'יגה זיכרון, וחמש מאות ושתים עשרה ג'יגה אחסון". בעל החנות מהנהן.
בערב הוא שולח לרואה החשבון קובץ, והוואטסאפ כותב "2.4 מגה".
ובטלפון של הבן קופצת הודעה: "האחסון כמעט מלא". (בעל החנות הוא המחשה, לא מקרה אמיתי.)
ג'יגה, מגה, זיכרון, אחסון. כולנו משתמשים במילים האלה כל יום, ומעט מאוד אנשים יודעים מה עומד מאחוריהן. ומאחורי כולן עומד דבר אחד, קטן מאוד: מתג.
בואו נעשה סדר. מתחילים ממתג אחד, ובונים ממנו את כל השאר.
צעד 1: מתג אחד, שני מצבים
תסתכלו על מתג האור בקיר. יש לו שני מצבים בלבד: דולק או כבוי. אין "חצי דולק". אין "די כבוי".
עכשיו נגיד שסיכמתם עם השכן: אם האור במרפסת דולק, אני בבית. אם הוא כבוי, יצאתי.
בלי מילה אחת, העברתם לו מידע. תשובה אחת, מתוך שתי אפשרויות.
זה ביט. ביט הוא מתג אחד, שיכול להיות באחד משני מצבים.
כדי לא לכתוב "דולק" ו"כבוי" כל פעם, כותבים 1 ו-0. 1 = דולק. 0 = כבוי.
זה כל הסוד של "האפסים והאחדים".
אלה לא מספרים שכתובים איפשהו בתוך המחשב. אלה מתגים, דולקים או כבויים.
והשם? המילה "ביט" (bit) היא קיצור של "ספרה בינארית" באנגלית (binary digit).
אוהבים היסטוריה? לחצו כאן כדי לראות מאיפה הגיעה המילה "ביט"
המילה הופיעה בדפוס ב-1948, במאמר של המהנדס קלוד שאנון (Claude Shannon) ממעבדות בל. שאנון כתב שם שהמילה הוצעה לו על ידי עמית, ג'ון טוקי (John Tukey).
המקור באנגלית
If the base 2 is used the resulting units may be called binary digits, or more briefly bits, a word suggested by J. W. Tukey.צעד 2: למה מחשב עובד דווקא עם 0 ו-1?
למה לא לבנות מחשב שעובד עם עשר ספרות, כמו שאנחנו סופרים?
התשובה פשוטה: בכל מתג בתוך המחשב יש רק שני מצבים. יש חשמל, או אין חשמל. יש חשמל זה 1, אין חשמל זה 0.
המתג הזה הוא רכיב חשמלי זעיר שנקרא טרנזיסטור. הוא לא נלחץ ביד. הוא נפתח ונסגר בחשמל, ויכול לעשות את זה מיליארדי פעמים בשנייה.
ולהבדיל בין "יש חשמל" ל"אין חשמל" קל מאוד, גם כשהרכיב קטן מגרגר אבק. החשמל אף פעם לא נקי לגמרי, ועם שני מצבים רחוקים זה מזה, רעש קטן לא מבלבל.
תחשבו על זה כמו על מתג האור. גם בבית חשוך לגמרי, ביד אחת, אתם יודעים אם הוא למעלה או למטה.
עכשיו תנסו מתג עם עשרה מצבים, ותצטרכו לדעת בחושך אם הוא על 6 או על 7. שם מתחילות הטעויות. עם שני מצבים כמעט אין מה לבלבל, ולכן אפשר להחליף מצב מהר מאוד בלי לטעות.
כמה מתגים יש בשבב אחד?
אנבידיה (NVIDIA), החברה שמתכננת את רוב השבבים שעליהם רץ ה-AI היום, הודיעה במרץ 2024 על דור שבבים בשם בלאקוול (Blackwell), עם 208 מיליארד טרנזיסטורים. מאתיים ושמונה מיליארד מתגים, בשבב אחד שבנוי משני חלקים מחוברים.
כמה זה מאתיים ושמונה מיליארד? אם הייתם סופרים מתג אחד בכל שנייה, יום ולילה בלי הפסקה, הייתם צריכים יותר מ-6,500 שנה. ואת כל זה דוחסים לחתיכה שטוחה של סיליקון.
וכל זה בשני חלקים, כל אחד בערך בגודל של בול דואר: כ-26 על 33 מילימטר.
על רוחב של שערה אחת נכנסים בשורה מאות מתגים, עד בערך אלף. (החשבון שלנו, מהמספרים של אנבידיה ושל יצרנית המכונות.)
המקור באנגלית
Packed with 208 billion transistors, Blackwell-architecture GPUs...אוהבים טכנולוגיה? לחצו כאן כדי לקרוא איך דוחסים מאתיים מיליארד מתגים לשבב אחד
אף אחד לא בונה את המתגים אחד אחד. אם היו מניחים מתג בכל שנייה, כבר ראינו שזה היה לוקח אלפי שנים. מה שעושים דומה הרבה יותר לצילום, או לחותמת: מדפיסים שכבה שלמה בבת אחת.
מכינים מראש תבנית, כמו שבלונה, שעליה מצויר כל הציור של שכבה אחת בשבב: איפה יהיה כל מתג ואיפה יעבור כל חוט.
מאירים על התבנית, מכווצים את התמונה בעדשות או במראות, ומקרינים אותה על פרוסה עגולה של סיליקון שמרוחה בחומר שרגיש לאור, כמו סרט צילום ישן. איפה שהאור נגע, החומר משתנה.
שוטפים, חורטים, מוסיפים חומר, ושכבה אחת מוכנה. כל הציור של השכבה, לכל המתגים בשבב, נוצר בהבזק אחד.
ולכן גם לגודל השבב יש תקרה. כל אחד משני החלקים של בלאקוול בנוי בגודל המרבי שהמכונה מדפיסה בהבזק אחד.
אחר כך המכונה זזה ומדפיסה את השבב הבא, וכך באותה פרוסה מודפסים עשרות שבבים זה לצד זה.
לשיטה הזאת קוראים ליתוגרפיה, "כתיבה על אבן" ביוונית, כי פעם הדפיסו ציורים מלוח אבן.
ואז שכבה נוספת מעליה, ועוד אחת, ועוד אחת. שבב מודרני הוא כמו בניין: למטה המתגים, ומעליהם קומות על גבי קומות של חוטים זעירים שמחברים ביניהם.
למה צריך אור מיוחד? כי אי אפשר לצייר קו דק בעט עבה. גם לאור יש "עובי", שנקרא אורך גל.
כדי לצייר את הקווים הדקים ביותר, המכונות המתקדמות ביותר משתמשות באור אולטרה סגול קיצוני (EUV), באורך גל של 13.5 ננומטר. ננומטר הוא מיליונית של מילימטר.
את המכונות האלה מייצרת חברה הולנדית, אֵי אֶס אֶם אֶל (ASML).
למאמר המלא: איך דוחסים מאתיים מיליארד מתגים לשני בולים של סיליקון
צעד 3: שני מתגים, שלושה, שמונה
מתג אחד נותן שתי אפשרויות. זה מעט. עם השכן אפשר לומר רק "בבית" או "לא בבית".
אבל מה אם יש שני מתגים, אחד במרפסת ואחד בחלון? עכשיו יש ארבע אפשרויות:
שניהם כבויים. רק המרפסת דולקת. רק החלון דולק. שניהם דולקים.
ואפשר לסכם עם השכן ארבעה דברים: אני בבית, יצאתי, יצאתי לחצי שעה, אל תדפוק כי התינוק ישן.
שלושה מתגים? שמונה אפשרויות. ארבעה? שש עשרה. כל מתג שמוסיפים מכפיל את מספר האפשרויות פי שתיים:
1 מתג = 2 אפשרויות.
2 מתגים = 4.
3 מתגים = 8.
4 מתגים = 16.
8 מתגים = 256.
וזו בדיוק הנקודה: שורה של שמונה מתגים יכולה להיות ב-256 מצבים שונים.
ולשורה של שמונה מתגים יש שם משלה: בייט (byte). ביט אחד הוא מתג. בייט אחד הוא שורה של שמונה מתגים.
צעד 4: איך סופרים בבינארי?
אז יש לנו שורה של שמונה מתגים. איך הופכים אותה למספר? הכי קל להבין את זה בידיים, אז נתחיל ממשחק.
מדביקים מעל כל מתג פתק עם מספר. מעל המתג הימני ביותר כותבים 1. מעל זה שלידו 2. אחריו 4, ואחריו 8, 16, 32, 64, ובקצה השמאלי 128.
הכלל הוא אחד: המספר של השורה הוא הסכום של הפתקים שמעל המתגים הדולקים. מתג כבוי לא נחשב.
נסו בעצמכם, בשלוש משימות קטנות. לחצו קודם "כבו הכול". אחר כך:
- הדליקו רק את המתג שכתוב מעליו 4. כמה יצא?
- הדליקו גם את זה שכתוב מעליו 1. כמה עכשיו?
- נסו להגיע ל-10 בעצמכם. איזה מתגים צריך?
הדגמה: שורה של שמונה מתגים. לוחצים על מתג, הוא נדלק, והמספר מתחת מתעדכן. כל מתג שווה פי 2 מהמתג שמימינו: 1, 2, 4, 8, 16, 32, 64, 128.
מה ראיתם? כשדלק רק המתג של 4, יצא 4. כשהוספתם את המתג של 1, יצא 5. ול-10 הגעתם עם המתג של 8 והמתג של 2.
כל מתג שהדלקתם הוסיף בדיוק את המספר שמעליו. ואם לחצתם "הדליקו הכול", הגעתם ל-255, המספר הכי גדול ששמונה מתגים יודעים להראות.
איך כותבים מספר בינארי
מספר בינארי נכתב כמו כל מספר רגיל, משמאל לימין. כמו שב-120 המאות בצד שמאל, גם כאן המתג עם המספר הגדול ביותר, 128, בצד שמאל, והמתג של 1 בקצה הימני.
כותבים 1 לכל מתג דולק, ו-0 לכל מתג כבוי. הנה 65:
דולקים רק המתג של 64 והמתג של 1. 64 ועוד 1 זה 65. ובכתיבה, משמאל לימין: 01000001.
למה דווקא 1, 2, 4, 8?
רגע, למה דווקא 1, 2, 4, 8, ולא 1, 2, 3, 4? בואו נספור לאט עם ארבעה מתגים, 8, 4, 2, 1, ונראה איך זה קורה מעצמו. ליד כל מספר: איך הוא נכתב.
- 0: הכול כבוי. בכתב: 0000.
- 1: מדליקים את המתג של 1. בכתב: 0001.
- 2: צריך מתג חדש, של 2, ואת ה-1 מכבים. בכתב: 0010.
- 3: 2 ועוד 1. בכתב: 0011.
- 4: כאן נגמר. 2 ועוד 1 מגיעים רק ל-3. אז צריך מתג חדש, של 4. בכתב: 0100.
- 5, 6, 7: 4 ועוד 1, 4 ועוד 2, 4 ועוד 2 ועוד 1. בכתב: 0101, 0110, 0111.
- 8: שוב נגמר. 4 ועוד 2 ועוד 1 מגיעים רק ל-7. מתג חדש, של 8. בכתב: 1000.
- 9 ו-10: 8 ועוד 1, 8 ועוד 2. בכתב: 1001, 1010.
שמתם לב? 1 ועוד 2 זה 3, אז המתג הבא הוא 4. 1 ועוד 2 ועוד 4 זה 7, אז המתג הבא הוא 8. כל מתג חדש מתחיל בדיוק איפה שהקודמים נגמרו, ולכן הוא תמיד כפול מהמתג שלפניו.
ככה כל מספר מ-0 עד 255 יוצא בדרך אחת בלבד, בלי חורים ובלי כפילויות.
וזה בדיוק מה שאתם עושים בספירה רגילה, רק עם עשר ספרות במקום שתיים. אחרי 9 נגמרות האחדות, ועוברים לעשרות. אחרי 99 נגמרות העשרות, ועוברים למאות.
במתגים זה נגמר מהר יותר, כי לכל מתג יש רק שני מצבים.
ומכאן גם השם: "בינארי" פירושו "של שניים". שיטה עם שתי ספרות בלבד, 0 ו-1.
צעד 5: איך אות הופכת למספר
המחשב יודע לשמור מספרים. אבל כשאתם כותבים בוואטסאפ "שלום", אלה אותיות, לא מספרים. איך זה עובד?
מסכמים מראש. כמו עם השכן והמנורה במרפסת.
יש טבלה עולמית אחת, שנקראת יוניקוד (Unicode). בטבלה הזאת לכל אות בכל שפה יש מספר קבוע.
האות האנגלית A היא 65. כן, אותו 65 מהציור למעלה.
האות א היא 1488. ש היא 1513. ל היא 1500.
כל טלפון וכל מחשב בעולם מכירים את אותה טבלה. לכן כשאתם שולחים "שלום" מאייפון לטלפון אנדרואיד, או למחשב, מגיע "שלום" ולא ג'יבריש.
מה שעובר בדרך הוא לא האותיות. אלה המספרים שלהן, בתור מתגים.
למה אות בעברית תופסת שתי שורות?
ראיתם בהדגמה ששורה אחת של שמונה מתגים מגיעה לכל היותר ל-255. לאותיות באנגלית הטבלה נתנה מספרים מתחת ל-255, כמו A שהיא 65. לכן כל אות באנגלית נכנסת בשורה אחת.
לאותיות בעברית הטבלה נתנה מספרים גדולים, מעל אלף. שורה אחת לא מגיעה לשם, ולכן כל אות בעברית תופסת שתי שורות, שני בייטים.
ושתי שורות ביחד מגיעות למספרים גדולים בהרבה, אז יש מקום לכל האותיות. (איך בדיוק, בהרחבה למטה.)
אז המילה "שלום", ארבע אותיות, היא שמונה שורות של שמונה מתגים: שישים וארבעה מתגים.
נסו בעצמכם: הקלידו מילה בעברית, למשל השם שלכם, וראו את המתגים שלה.
הדגמה: מקלידים מילה ורואים כל אות כאפסים ואחדים. אות באנגלית היא בייט אחד (8 ביטים), ואות בעברית היא שני בייטים (16 ביטים).
מה ראיתם? כל אות עברית הפכה לשתי שורות של שמונה מתגים. מילה ארוכה יותר, יותר שורות.
ושימו לב: השורה הראשונה זהה בכל האותיות העבריות, 11010111. זה ה"אזור" של העברית בטבלה. השורה השנייה היא זו שמבדילה בין ש ל-ל.
אוהבים פרטים? לחצו כאן כדי לראות איך בדיוק א נכנסת לשתי שורות
השיטה שבה כמעט כל האתרים בעולם שומרים טקסט נקראת UTF-8. היא צריכה לפתור בעיה: כשהמחשב קורא שורות של שמונה מתגים, איך הוא יודע אם שורה היא אות שלמה, או רק החצי הראשון של אות?
הפתרון: כמה מתגים בתחילת כל שורה משמשים כ"תווית". שורה שמתחילה ב-0 היא אות שלמה, כמו A.
שורה שמתחילה ב-110 אומרת "אני חצי ראשון, תבוא אחריי עוד שורה". שורה שמתחילה ב-10 אומרת "אני ההמשך". שאר המתגים, אחד עשר ביחד, מחזיקים את המספר של האות.
המספר של א, 1488, הוא בבינארי 10111010000. מכניסים את חמשת המתגים הראשונים שלו לשורה הראשונה, ואת השישה האחרונים לשנייה:
11010111 10010000
וכל האותיות מ-א עד ת יושבות בטבלה קרוב מאוד זו לזו, בין 1488 ל-1514. לכן חמשת המתגים הראשונים שלהן זהים, והשורה הראשונה יוצאת 11010111 אצל כולן. זה מה שראיתם בהדגמה.
צעד 6: איך תמונה הופכת למספרים
אותיות הבנו. אבל תמונה? צילום של מוצר בחנות, של קבלה, של הנכד?
קחו את התמונה, ותחלקו אותה לרשת של ריבועים קטנטנים, כמו נייר משבצות.
כל ריבוע כזה נקרא פיקסל (pixel), נקודה. בכל נקודה יש צבע אחד בלבד. מספיק קרוב, ותראו את הריבועים. מספיק רחוק, והעין מחברת אותם לתמונה.
נתחיל מתמונה בשחור ולבן בלבד. כל נקודה היא מתג. דולק = שחור. כבוי = לבן. הנה בית קטן, בשמונה על שמונה נקודות:
שימו לב: כל שורה בציור היא בדיוק שורה של שמונה מתגים, בייט אחד. כל הבית הוא שמונה בייטים. ואם תשלחו את שמונת הבייטים האלה למישהו, והוא יצייר אותם שורה אחרי שורה, הוא יקבל את אותו בית בדיוק.
ומה עם צבע?
כאן משתמשים בטריק של המסך. כל נקודה במסך בנויה משלוש נורות קטנטנות: אדומה, ירוקה וכחולה.
לכל נורה שומרים מספר שאומר כמה חזק היא דולקת, מ-0 (כבויה) עד 255 (הכי חזק). למה דווקא 255? כי זה המספר הכי גדול ששורה אחת של שמונה מתגים יודעת להראות, כמו שראיתם בהדגמה.
רגע, לא אמרנו שאין "חצי דולק"? נכון, וזה עדיין נכון. הנורה הקטנה במסך יכולה להיות חזקה או חלשה, אבל המחשב לא שומר "חצי". הוא שומר מספר.
והמספר הזה, כמו כל מספר במחשב, הוא שורה של שמונה מתגים, כל אחד דולק או כבוי. 11111111 = הכי חזק. 00000000 = כבויה.
אז לכל נקודה יש שלושה מספרים, וכל אחד מהם בייט אחד. שלושה בייטים לכל נקודה.
וכמה צבעים אפשר ליצור ככה? 256 כפול 256 כפול 256. יוצא יותר משש עשרה מיליון צבעים. מספיק לרוב מה שרואים במסך רגיל.
נסו בעצמכם: צבעו משבצות ברשת, ותראו את הציור הופך לאפסים ואחדים.
הדגמה: רשת של 8 על 8 משבצות. צובעים משבצות, ולידן רואים את אותו ציור כשמונה שורות של 0 ו-1.
מה ראיתם? כל משבצת שצבעתם הפכה 0 ל-1. הציור והמספרים הם אותו דבר בדיוק, רק כתוב בשתי דרכים.
ככה כל צילום בטלפון שלכם שמור: רשת ענקית של נקודות, ולכל נקודה המספרים שלה.
צעד 7: מה ההבדל בין ביט לבייט, ומה זה מגה וג'יגה?
עכשיו אפשר לחזור לבעל החנות מההתחלה, ולהבין מה המוכר אמר לו.
ביט = מתג אחד.
בייט = שמונה מתגים. מספיק לאות אחת באנגלית, או לחצי אות בעברית.
קילובייט = בערך אלף בייטים.
מגהבייט = בערך מיליון בייטים.
ג'יגהבייט = בערך מיליארד בייטים.
טרהבייט = בערך אלף ג'יגה.
למה "בערך"? כי יש שתי שיטות לספור. בשיטה אחת קילו הוא אלף בדיוק, כמו קילוגרם.
בשיטה השנייה, שנולדה מהמתגים, קילו הוא 1,024, כי זה מה שיוצא כשמתחילים מ-1 ומכפילים פי שתיים עשר פעמים, בדיוק כמו המתגים: 2, 4, 8, 16, 32, 64, 128, 256, 512, 1,024.
בשביל ההבנה זה לא משנה. זה גם הסבר אחד לכך שדיסק "של 512 ג'יגה" מראה במחשב מספר קצת קטן יותר.
כמה זה בחיים?
ועכשיו כמה חשבונות, כדי להרגיש את הגודל. (אלה חשבונות שלנו לפי מה שלמדנו כאן, לא נתונים של מכשיר מסוים.)
- עמוד טקסט בעברית: נגיד אלפיים אותיות. כל אות שני בייטים. בערך ארבעה קילובייט. קטנטן.
- צילום בטלפון: תמונה של 4,000 על 3,000 נקודות היא 12 מיליון נקודות. שלושה בייטים לכל נקודה: 36 מגה. הטלפון מכווץ אותה בחוכמה לפני השמירה, ולכן הקובץ שתשלחו קטן בהרבה. ובכל זאת, תמונה אחת "שוקלת" כמו מאות עמודי טקסט.
- טלפון עם 128 ג'יגה: 128 מיליארד בייטים. כפול שמונה מתגים לכל בייט: קצת יותר מאלף מיליארד מתגים. פי חמישה מהשבב של אנבידיה. ספירה של מתג בשנייה הייתה לוקחת יותר מ-30,000 שנה.
זיכרון או אחסון?
אז מה ההבדל בין "זיכרון" ל"אחסון" שהמוכר אמר? שניהם מתגים. האחסון הוא המקום שבו הדברים נשמרים לאורך זמן, גם כשהמכשיר כבוי.
הזיכרון (RAM) הוא המקום שבו המחשב עובד עכשיו, ומה שבו נמחק כשמכבים.
שמונה ג'יגה זיכרון זה כמה המחשב יכול להחזיק "על השולחן" בבת אחת. 512 ג'יגה אחסון זה כמה הוא יכול לשמור "בארון".
למה מה שעל השולחן נמחק בכיבוי, ומה שבארון לא? זה במאמר השולחן והארון: איך מחשב זוכר.
מה ש"ממלא את האחסון" בטלפון הוא בדרך כלל לא הודעות. אלה תמונות וסרטונים, כי כל נקודה בהם היא כמה בייטים, ויש בהם מיליוני נקודות.
צעד 8: גם AI הוא רק מספרים
הגענו לשאלה הגדולה. אם כל מה שיש במחשב הוא מתגים, מה זה צ'אט GPT (ChatGPT) שכותב לכם מכתב? מה זה ג'מיני (Gemini) שמסכם לכם קובץ?
התשובה: גם הם מתגים. ובשלושה שלבים.
הקלט הוא מספרים. כשאתם כותבים שאלה, הטקסט מתפרק לחתיכות קטנות שנקראות טוקנים, ולכל חתיכה יש מספר. בדיוק כמו טבלת האותיות, יוניקוד, שבה לכל אות יש מספר, רק שכאן החתיכות גדולות יותר מאות אחת. הסבר מלא על טוקנים יש במדריך על מודל שפה גדול.
המודל עצמו הוא מספרים. מה שנקרא "מודל" הוא בעצם רשימה ענקית של מספרים, שנקבעו בזמן האימון.
מטא (Meta), החברה של פייסבוק ווואטסאפ, פרסמה ביולי 2024 מודל בשם לאמה 3.1 (Llama 3.1), שהגדול שבו כולל 405 מיליארד מספרים כאלה. בשפה המקצועית קוראים להם פרמטרים.
חשבון קטן שלנו: במודל הזה כל מספר שמור בשני בייטים, שש עשרה מתגים (כך כתוב בהודעה של מטא). אז המודל כולו תופס בערך 810 ג'יגה.
יותר מכל האחסון של מחשב הקופה מההתחלה. לכן מודלים כאלה רצים על שרתים גדולים, ולא בתוך הטלפון.
התשובה היא חישוב על מספרים. כשאתם שולחים שאלה, המחשב לוקח את המספרים של השאלה, ומחשב איתם מול מיליארדי המספרים של המודל. כפל, חיבור, השוואה. מיליארדי פעמים.
בסוף יוצא מספר, שהוא החתיכה הבאה בתשובה. ושוב. ושוב. עד שיש מכתב.
אין שם "מוח" במובן שאנחנו מכירים. יש שם מתגים, הרבה מאוד מהם, שנקבעו בדרך חכמה מאוד. וזו גם הסיבה שה-AI צריך כל כך הרבה שבבים וזיכרון: כל תשובה היא הר של חשבונות קטנים.
איך בדיוק המודל "יודע" איזה מספר יבוא עכשיו, ומה הייתה פריצת הדרך שאפשרה את זה, מוסבר במדריך על הטרנספורמר: הרעיון שהוליד את צ'אט GPT.
במשפט אחד
מחשב הוא שורות על גבי שורות של מתגים, דולקים (1) או כבויים (0), ובעזרת טבלאות שכולם הסכימו עליהן, אותן שורות הופכות למספרים, לאותיות, לתמונות, ובסוף גם לתשובה של AI.
ומה זה נותן לבעל עסק?
פרשנות של צוות האתר
בעל העסק לא צריך לספור בבינארי. אבל מי שמבין שהכול מתגים, מבין כמה דברים מעשיים. כשהמוכר אומר "ג'יגה", אפשר לשאול "זיכרון או אחסון?". כשהטלפון מלא, מחפשים קודם את הסרטונים.
וכשכלי AI "יודע" משהו, זוכרים שהוא חישוב על מספרים, לא אדם שבדק. לכן כל מספר, תאריך וסכום שהוא כותב, בודקים בעין. למה הוא לפעמים ממציא בביטחון, יש במדריך על מודל שפה גדול.
הצעד הבא
הבנתם את המתג? עכשיו אפשר ללכת לשני כיוונים. הראשון: איך הצ'אט יודע לענות, ואחריו הטרנספורמר. השני, לסקרנים: מה קורה כשמתג הוא לא רק דלוק או כבוי, אלא כמו מטבע שמסתובב. זה כבר קוונטים בשפה פשוטה, ומשם מחשב קוונטי.
